האם ממציא של פטנט חייב להיות אדם?

החלטה תקדימית לגבי בקשות פטנט שנוצרו בידי מערכת תבונה מלאכותית

בית המשפט העליון של אנגליה וויילס קבע לאחרונה (ספטמבר 2021) בפסיקה תקדימית מסוגה, כי מערכת בינה מלאכותית אינה יכולה להיחשב לממציא של פטנט, מכיוון שאינה אדם. הפסיקה ניתנה בעקבות תביעה של סטיבן ת’אלר, מומחה בינה מלאכותית מארה”ב נגד רשות הפטנטים הבריטית.

האם ממציא של פטנט חייב להיות אדם?

ב-2018 הגיש ת’אלר שתי בקשות פטנט לרשות הפטנטים הבריטית (מיכל מזון או משקה בעל אחיזה משופרת, ומשואת אור, בקשה שאף הוגשה בישראל תחת הכותרת – “מכשירים ושיטות ליישום תשומת לב מוגברת”). לטענת ת’אלר שתי הבקשות “הומצאו” (כלומר נוצרו) באופן בלעדי על ידי מערכת בינה מלאכותית בשם “דאבוס”, המבוססת על טכנולוגיית רשת עצבית מלאכותית (Artificial Neural Network). ההגשות (והתביעות שבאו בעקבותיהן) הן חלק מפרויקט בין לאומי שמטרתו לבסס את התקדים כי מערכת בינה מלאכותית יכולה להיחשב לממציא לגיטמי של פטנט.

כחלק מהפרויקט הגישו ת’אלר ושותפיו שורה של בקשות פטנט ש”הומצאו” בידי מערכות בינה מלאכותית, לרשויות פטנטים שונות בכל רחבי העולם (אירופה, ארה”ב, סין, אוסטרליה, דרום אפריקה ומדינות רבות נוספות, ביניהן כאמור ישראל). ת’אלר ושותפיו אינם טוענים כי המערכת היא “בעלת” הפטנטים, לדבריהם “מקבלי” ו”בעלי” הפטנטים הם האנשים שבבעלותם נמצאת מערכת הבינה המלאכותית שיצרה את הפטנטים.

כאמור, רשות הפטנטים הבריטית סירבה לאשר את שתי הבקשות של ת’אלר בהתבסס על החוק הבריטי מ-1977 הקובע כי המצאה חייבת להיות פרי מוחו של “אדם” ולכן מבחינה משפטית, רק “בן אנוש” יכול להיחשב כממציא לגיטמי.

החלטות ופסיקות סותרות במדינות שונות

ת’אלר לא וויתר והגיש ערעור לבית המשפט הבריטי, אולם זה פסק (ברוב של שניים מול אחד) כי רשות הפטנטים הבריטית צדקה – מכיוון ש”דאבוס” אינו אדם אלא ישות מלאכותית, הוא אינו כשיר חוקית להיחשב לממציא. אחת השופטות אף ציינה בהחלטתה, כי “רק אדם זכאי לזכויות, מכונה אינה זכאית לזכויות”.

בעוד שמשרד הפטנטים האמריקאי (USPTO) ומשרד הפטנטים האירופי (EPO) הסכימו עם הרשות הבריטית ודחו גם הם את בקשות הפטנטים של ת’אלר, בתואנה שמערכת בינה מלאכותית אינה כשירה משפטית לשמש כ”ממציא”, בכמה מדינות נחלו ת’אלר ושותפיו הצלחה.

ביולי האחרון משרד הפטנטים של דרום אפריקה אישר את בקשות הפטנטים כפי שהוגשו – ת’אלר נחשב ל”בעלים” של הפטנטים, אולם תחת הקטגוריה “ממציא” נרשמה מערכת הבינה המלאכותית “דאבוס”. כך הפכה דרום אפריקה למדינה הראשונה שאישרה פטנט שהממציא שלו הוא מערכת בינה מלאכותית.

באותו חודש פסק בית המשפט האוסטרלי אף הוא לטובת ת’אלר וקבע כי עפ”י לשון והגדרת החוק, מערכת בינה מלאכותית יכולה ורשאית להיחשב ל”ממציא”, והדבר אינו סותר את העובדה כי המערכת אינה ה”מקבל” או ה”בעלים” של הפטנט.

ומה הלאה?

מערכות המסתמכות על בינה מלאכותית כבר תופסות מקום נכבד בעולמנו – החל מחיי היום יום (מערכות כמו סירי, אלקסה וכ’), עבור דרך תחבורה (רכבים אוטונומיים) וכלה בתחומים הקשורים לחיים ומוות כמו רפואה ואף צבא וביטחון ( לדוגמא השימוש שעשה לאחרונה צה”ל במבצע שומר החומות במערכות ה”אלכימאי” וה”בשורה” לגילוי ויצירת מטרות תוך כדי לחימה).

אם לשפוט לפי המצב כרגע, הבינה המלאכותית תיכנס יותר ויותר לעוד ועוד תחומים, גם בתחום הפטנטים והקניין הרוחני. כיצד יבחרו בתי המשפט ורשויות הפטנטים בעולם להתייחס לתהליך? עפ”י רצף ההחלטות והפסיקות המנוגדות שניתנו לאחרונה עוד מוקדם לדעת.