מאז ומעולם, לוחמה הייתה זרז לחדשנות טכנולוגית, כאשר ההכרח הוליד לעתים קרובות המצאות רבות וחשובות. הדבר נכון גם לתחום הלוחמה התת-קרקעית שלרוב נחשבת לנישתית, אולם תופסת את הכותרות בימים אלה.
הלוחמה התת-קרקעית היא עתיקה כדברי ימי המלחמה עצמם. מנהרות ולחימה נגד מנהרות מוכרות לנו מראשית ההיסטוריה. הצבא האשורי השתמש בחיילים לחפור מנהרות שנועדו לערער את יסודות חומות האויב ולהפילן. בימי בית שני, לוחמי בר-כוכבא נהגו להסתתר ולהילחם מתוך מנהרות והרומים פיתחו טקטיקות לוחמה שונות כדי לנטרל את האיום. במשך אלפיים השנים הבאות, נמשכה הלחימה בתווך התת-קרקעי במלוא עוזה, ובראשית המאה העשרים החלו להופיע פטנטים הקשורים לתחום.
במאמר זה נסקור בקצרה את תחום הלוחמה התת-קרקעית בראי הפטנטים.
מלחמת העולם הראשונה
במהלך מלחמת העולם הראשונה נעשה שימוש רב בלוחמה תת-קרקעית, במיוחד בחזית המערבית, שם היו פרוסים כוחות גרמניה מול כוחות אנגליה וצרפת לאורך אלפי ק”מ של שוחות. אחד האמצעים שבו השתמשו הצדדים כדי לנסות לפרוץ את קווי האויב היה חפירת מנהרות נפץ מתחת לשוחות.
שקט האויב חופר….
עם הופעת מנהרות הנפץ הראשונות כבר ב-1915, התעורר הצורך לאתרן מבעוד מועד. הכלי היעיל ביותר היה כמובן הקשבה. בתחילה נעשה שימוש באמצעי זמינים כמו סטטוסקופים רפואיים, אך עם הזמן החלו להתפתח טכנולוגיות המשתמשות בניטור אקוסטי דבר שבא לידי ביטוי בפטנטים כגון GB124804A משנת 1916 – “שיטה ואמצעי לקביעת הכיוון שממנו יוצא הצליל, והמרחק שבו הוא נובע.”; GB125644 – שיפורים באמצעים לזיהוי צלילים; ו- GB191514071 – מכשיר משופר לזיהוי צלילים, המופק ממרחק באמצעות רעידות קרקע.
הופעת הרעיון של טורפדו תת-קרקעי
מלחמת העולם הראשונה האיצה את פיתוחן של טכנולוגיות צבאיות חדשות לגמרי כגון הטנק, והאיצה את השימוש בטכנולוגיות חדשניות כגון מטוסים וצוללות. טכנולוגיות רבות לא התממשו לכדי אמצעים מוחשיים ונותרו בגדר רעיון בלבד. ביניהם ניתן למנות את “הטורפדו התת-קרקעי”. הרעיון פשוט כשם שהוא נשמע. טורפדו, הנע מתחת לקרקע באמצעות ראש מקדח המופעל בידי מנוע חשמלי עד הוא מגיעה למטרה (לדוגמא שוחות האויב) ומתפוצץ תחתיו. הרעיון מתואר בפרוטרוט בפטנטים אמריקאים צרפתיים ובריטים – US1276706 – טורפדו קרקעי; US1307406 – טורפדו יבשתי בעל הנעה עצמית; FR502717A – רכב טורפדו הנע באדמה ו-GB111301A – רכב טורפדו תת-קרקעי.
שנות ה-20 עד סוף מלחמת העולם השנייה
בין מלחמות העולם
בתקופה שבין המלחמות המשיכו להופיע פטנטים העוסקים בתווך התת-קרקעי. חלק מהרעיונות הם חידושים של קונספטים קיימים כגון הפטנט הסובייטי מ-1932, SU32959 – טורפדו תת קרקעי, המתאר גם הוא מעין טיל הנע מתחת לפני הקרקע בעזרת ראש מקדחה, המונע בניגוד לקודמיו באמצעות אוויר דחוס. ב-1935 הוגש הפטנט הגרמני DE623572C – טורפדו קרקעי ממונע בעל ראש כרסום וזחלים.
ב-1939 הגיש ממציא אמריקאי בקשת פטנט המתארת טנק מאויש, המסוגל לנוע מתחת לפני השטח ולשאת אנשים וחימוש אותו כינה US2207536 – מכונת מלחמה תת-קרקעית.
מלחמת העולם השנייה
בניגוד למלחמת השוחות הסטטית במערב אירופה ב- 1914-1918, מלחמת העולם השנייה התאפיינה בעיקר בקרבות תמרון במרבית החזיתות. אולם הממציאים לא נחו, וכך הרעיון של טיל תת-קרקעי מופיע שוב בדמות הפטנט הגרמני DE737279C – טורפדו קרקעי.
המלחמה הקרה עד לימינו
מצלמות וניווט תת-קרקעי
במהלך מלחמת וייטנאם הופיע שוב אתגר המנהרות במלוא עוצמתו, בדמות רשתות מנהרות נרחבות ששימשו את כוחות הוייטקונג בלחימתם נגד ארה”ב. במקביל, החידושים בתחום האלקטרוניקה והמחשוב החלו לבוא לידי ביטוי בפטנטים העוסקים בכלי נשק תת-קרקעיים.
US3395641A – אמצעי חיפוש והשמדת מנהרות בשליטה מרחוק, מתאר מערכת הנעה בתוך מנהרות ובעזרת מצלמת וידאו, ממפה אותן, ובמידת הצורך מאפשרת הנחת מטענים לשם השמדתן.
ב-1971 הוגש הפטנט US3712391 – מערכת הנחייה לחפרפרת ובו פירוט של “טיל תת-קרקעי” מונחה.
מכ”ם חודר קרקע
למרות שכבר ב-1910, הוגש פטנט על מכ”ם האמור למפות את התת-קרקע (DE237944), הטכנולוגיה הבשילה רק בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 של המאה העשרים, הרבה בזכות מחקר שמומן על ידי גופי צבא וביטחון (בעיקר בארה”ב). כך ב-1969 הוגש הפטנט US3831173 – מכ”ם קרקעי, שפותח ע”י MIT לצורך איתור מנהרות בויאטנם. הפטנט התקבל ב-1974 ובמקביל קמו מספר חברות שמסחרו את הטכנולוגיה והחלו לפתח על בסיסה מוצרים.
מוויטנאם לימינו
מאז שנות השבעים מים רבים זרמו בים ומנהרות רבות נחפרו במגוון זירות לחימה. כיום, צבאות רבים ובכלל זה צה”ל, מפתחים ומאמצים מגוון רב של טכנולוגיות בתחום, לזיהוי, איתור, לחימה והשמדה של מנהרות. מלחמת חרבות ברזל ללא ספק תחשוף עם הזמן רבות מטכנולוגיות אלה.