פטנטים – מושגי יסוד

פטנט הוא מסמך משפטי הניתן על ידי המדינה, המעניק לבעליה של המצאה כלשהי בלעדיות (מונופולין) על השימוש בהמצאה לפרק זמן קצוב.
הפטנט הוא מעין הסכם בין בעליה של המצאה כלשהי למדינה. על פי הסכם זה, בעל ההמצאה חושף את המצאתו ומפרט אותה לעיני כל, והמדינה בתמורה, מעניקה לו זכות שימוש בלעדית בהמצאה והגנה משפטית במקרה של הפרת זכות זו במשך התקופה הקצובה.
מטרתו המרכזית של הפטנט היא לעודד המצאות, פרסומן ויישומן, על ידי מתן הבטחה, כי השימוש בהן וההנאה מפירותיהן יהיו נחלתו הבלעדית של בעל הפטנט למשך זמן מוגדר מראש.

פטנט תקף ל-20 שנים

ברוב הכמעט מוחלט של מדינות העולם ובכללן גם ישראל, משך תוקפו של פטנט (כלומר פרק הזמן בו מובטחת לבעל הפטנט בלעדיות) הוא 20 שנה מיום הגשת הבקשה.
לאחר תום פרק הזמן הקצוב, הבלעדיות מסתיימת, וכל אדם רשאי להשתמש בהמצאה בכל צורה שהיא, לכל שימוש העולה על דעתו.

כל הקודם זוכה

המגיש ראשון את בקשת הפטנט הוא הזוכה בפטנט. תאריך ההגשה נחשב כתאריך הבכורה של הפטנט ושל הבקשות הנוספות במדינות השונות שיבואו בעקבותיו.

פטנט מעניק הגנה רק במדינות בהם הוא ניתן

רישום פטנט במדינה כלשהי מעניק לבעל הפטנט בלעדיות אך ורק בתחומי אותה מדינה. לשם השגת בלעדיות במדינות אחרות, עליו לרשום את המצאתו בכל אחת מהן. במדינה בה ההמצאה לא רשומה כפטנט, כל אחד רשאי להשתמש בה כרצונו.
מאידך, קבלת פטנט במדינה אחת, בהחלט מונעת מגורמים אחרים לקבל פטנט על אותה ההמצאה במדינות אחרות. מרגע שפטנט פורסם במדינה אחת, רק בעל הפטנט הנ”ל זכאי לרשום אותה במדינות אחרות וגם אז רק בתוך פרק זמן מוגדר.

פטנט מעניק לבעליו זכות שימוש בלעדית

כאמור לעיל, הפטנט מעניק מונופולין על השימוש בהמצאה המוגנת בפטנט ועל ההנאה מפירותיה. כך, אסור לאיש מלבד בעלי הפטנט להשתמש בהמצאה לכל צורך פרטי, או מסחרי, מבלי לקבל את רשותו של בעל הפטנט – אסור לייצר מוצרים, או למכור  מוצרים המבוססים על ההמצאה, להשתמש בהמצאה כחלק ממוצר אחר, או להשתמש בה כדי לייצר מוצר אחר וכד’.
האלמנטים עליהם מוגן בעל ההמצאה מפורטים במסמך הפטנט – מה שאינו מוזכר שם, אינו נחשב לזכות בלעדית של הבעלים.

בעל הפטנט

יש להבדיל בין הממציא לבין בעל הפטנט – הממציא הוא זה שחשב על ההמצאה, אולם לא תמיד הוא הבעלים שלה – הזכויות הנגזרות מפטנט שייכות אך ורק לגורם המוגדר במסמך הפטנט כבעליו.
יש חוקים ותקנות רבים המגדירים את סוגיית הבעלות. אחד הבולטים שבהם עוסק בבעלות על פטנטים של עובדים בחברות.  על פי החוק, המצאה של עובד בחברה, שהומצאה עקב עבודתו ובתקופה בה היה מועסק על ידיה, שייכת לאותה חברה – במקרה זה העובד יהיה רשום כממציא, אבל כל הזכויות הן של החברה, המוגדרת כבעלת הפטנט.

זכויות קניינות של בעל הפטנט

הפטנט הוא קניינו של בעליו במשך הזמן הקצוב. כמו כל קניין אחר, הוא רשאי למכור אותו בשלמותו או חלקים ממנו, לכל משך הזמן או לחלק ממנו ולהעניק זכות שימוש מכל סוג אפשרי תמורת כל סוג של תשלום או הסדר מקובל (למוכרו לגמרי, או לתקופת זמן קצובה, תמורת כסף או זכות שימוש בפטנט אחר,  לתת רשיון יצור מלא או חלקי תמורת תמלוגים, לאפשר שימוש חופשי וכד’).
יודגש, כי כמו כל קניין אחר, מרגע שבעל הפטנט מכר או “השכיר” אותו, הוא כבר לא שייך לו בחלקו או בשלמותו – והוא אינו רשאי לעשות בו שימוש שסותר את תנאי העסקה  – אפילו אם הוא הממציא המקורי.

תנאים לקבלת פטנט- חדשנות, מועילות, שימוש תעשייתי והתקדמות המצאתית

החוק הישראלי מגדיר המצאה כשירת פטנט – “אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית”, כלומר המצאה צריכה לעמוד בכל התנאים לעיל בכדי להיות כשירת פטנט.

חדשנות

על ההמצאה להיות חדשה ומקורית במובן האוניברסאלי – במידה וההמצאה, התפרסמה בעבר בכל מקום שהוא בעולם, לפני תאריך בקשת הפטנט – לא ניתן לקבל עליה פטנט (זו גם הסיבה, שמרגע שפורסם פטנט במדינה אחת, גורם אחר זולת בעל הפטנט לא יכול לרשום אותו במדינות אחרות – שהרי ההמצאה כבר אינה חדשה – היא התפרסמה במקום אחר).

פרסום קודם

כל פרסום פומבי של ההמצאה, בין בישראל ובין מחוצה לה, על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת יכול להיחשב כפרסום קודם בתנאי שהוא התפרסם טרם הגשת הבקשה. גם ניצול או הצגה של ההמצאה, למשל הפצה של המוצר יכולים להיחשב כפרסום קודם. חשוב לציין שאין החוק מגדיר מי המפרסם ולכן גם במקרה והתיאור פורסם על ידי הממציא יחשב התיאור כפרסום קודם. חשוב אם כן לא לחשוף את ההמצאה טרם הגשתה לרישום פטנט.
יודגש כי החוק מגדיר במפורש, כי לא מספיק אזכור כללי של הרעיון כדי להיחשב לפרסום קודם השולל את חדשנות הממצאה. על הרעיון להיות מוצג בצורה שתאפשר לבעל מקצוע לבצע אותו על פי התיאור שבפרסום – כלומר אזכור של הרעיון בצורה כללית בספר, לא תמיד ייחשב כפרסום קודם, אבל פירוט ולו גם הבסיסי ביותר של התהליך, או קיומו של מוצר ממשי המאפשר לבעל מקצוע לחקותו, מונעים רישום פטנט.

התקדמות המצאתית

לעיתים קרובות ממציאים נוטים לטעות ולחשוב שמספיק שינוי קטן במוצר מסוים על מנת לקבל עליו פטנט, אולם מטרת התנאי של התקדמות המצאתית הוא בדיוק למנוע מקרים אלו.
החוק מגדיר התקדמות המצאתית כ”התקדמות שאינה נראית כענין מובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע, על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו לפני תאריך הבקשה”.
משמעות ההגדרה היא שבכדי לקבל פטנט לא מספיקה החדשנות, כלומר היעדר פרסום אחד המכיל תיאור מלא של ההמצאה, אלא צריך גם שההמצאה לא תהיה טריוויאלית, שהשינוי לעומת כל מה שקיים בעולם יהיה כזה שאנשי מקצוע לא יחשיבו כעניין מובן מאליו.
יש לשים לב כי המצאה יכולה להיחשב כנטולת התקדמות המצאתית גם על סמך צירוף של מספר פרסומים קודמים, כל עוד צירופם יראה מובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע.

בעל מקצוע ממוצע

שאלת ההתקדמות ההמצאתית מציבה אתגר לא פשוט לבוחני הפטנטים בבואם להחליט אם לתת פטנט לבעל ההמצאה. עניין המובן מאליו לאחד לא בהכרח יהיה מובן מאליו לאחר ולכן נעזר המחוקק בניסוח החוק, ביישות דימיונית המייצגת את אנשי המקצוע השונים מתחום ההמצאה. כך למשל בהמצאה המשלבת GPS בנעליים יחשב אלקטרונאי שהוא גם סנדלר כאותה יישות דימיונית. הנחת הבוחן היא שאותו בעל מקצוע מכיר את הפרסומים השונים בתחומי ההמצאה ולכן בניסוי מחשבתי ניתן יהיה להעריך אם הוא היה מחשיב את ההמצאה לטריוייאלית או כבעלת התקדמות המצאתית.

המעמד החוקי אל מול היישום והשימוש המסחרי

שאלת הכשירות של המצאה לקבלת פטנט והזכות של בעל הפטנט ליצרה ולמוכרה- הן שאלות שונות.

המצאות רבות הן שיפור של המצאות ישנות, ולעתים מבוססות על מספר רב של פטנטים תקפים אחרים. במקרה כזה, ההמצאה תתקבל כפטנט, אולם יישומה ביצור של מוצר ממשי תצריך שימוש באותם פטנטים.
מי שימציא למשל סוג של לחצן חדשני לעכבר מחשב, יהיה זכאי לקבל פטנט על אותו לחצן – איש מלבדו לא יוכל ליצר עכבר הכולל לחצן מסוג זה.  אולם כדי ליצר עכבר שכזה בעצמו, הוא יזדקק לרשותם של בעלי הפטנט של עכבר מחשב (בהנחה שתוקפו לא פג), על כל מרכיביו – מבלי רשותם זו אסור לו לייצר את העכבר, שכן הוא מפר את זכות הבלעדיות שלהם.

כך גם במקרה של שילוב מספר המצאות במוצר אחד – ייתכן והשילוב הוא חדשני, וניתן לקבל עליו פטנט, אולם בבואו של הממציא לייצר את המוצר, עליו לקבל את רשותם של כל אחד מבעלי הפטנטים השונים. כך, אדם שהחליט להמציא בשנות ה-60 מכשיר שמאחד בתוכו טלוויזיה, רדיו, יכולת הקלטת וידאו ואודיו, פטיפון וטלפון – ייתכן ויכול היה לקבל פטנט – שכן מדובר בשילוב חדשני שלא היה אז מובן מאליו – אולם בבואו לייצר את המצאתו היה עליו לקבל רשות מבעלי הפטנט של כל אחד מהמכשירים הנ”ל.

מרכיבי מסמך הפטנט

ככלל, לכל מדינה יש מסורת עצמאית בכל הנוגע למבנה בקשת פטנט. אולם בשל תהליכי מהפכת המידע והגלובליזציה הכלכלית, נוצרה עם השנים אחידות רבה בתחום. כיום, בקשת פטנט תכיל את רוב האלמנטים הבאים, או את כולם, בסדר זה או אחר –

כותרת- השם שניתן לבקשה על ידי המבקש.
תקציר- מבוא קצר המסביר את ייעוד ההמצאה ומתאר אותה בתמציתיות.
תיאור- פירוט מלא של ההמצאה בשפה שאינה משפטית, כזה שיאפשר לאחרים לבצע אותה.
תרשימים ושרטוטים – חלק זה בה לתמוך בתיאור ולעזור להבין את הפירוט. חשוב לשים לב שהשרטוטים אינם מגבילים את המוצר ליישום כזה או אחר.
תביעות – ההגדרות של האלמנטים המדויקים עליהם מבקש בעל ההמצאה את זכות הבלעדיות – זהו החלק המגדיר מה יימצא בתחום המונופולין של בעל ההמצאה במידה ויקבל פטנט.