בחן את עצמך
איזה סוג ממציא אתה?
כמעט כל אחד מאיתנו יכול להיות ממציא או רעיונאי. כל מה שצריך לעשות זה להקשיב ולתת לדמיון להוביל אותך.
עולם הממציאים מתחלק בגסות לשתי קבוצות עיקריות של אנשים: הממציאים החד פעמיים והממציאים המקריים. לאיזו קבוצה אתם שייכים?
הממציא החד פעמי
העיקש
דמיינו בלבכם שאתם הולכים לחוף הים עם חברים. כולם שמחים, שוחים ונהנים, ואתם דווקא בחרתם לבנות ארמון בחול. לאחר זמן מה נתקלות ידיכם בגוף קשיח. בזריזות אתם חופרים, והנה, לעיניכם נגלה אוצר גדול של מטבעות זהב עתיקים בתוך כלי שקוף ונעול. ההתרגשות עולה על גדותיה. אתם מתקשים להאמין שאינכם חולמים. הדבר הראשון שכל אחד יעשה זה לצעוק משמחה – “חבר’ה, מצאתי מטמון!”. רוב החברים שלכם כנראה לא יאמינו ויגידו – “תפסיק לדמיין, כנראה שהיית יותר מדי זמן בשמש, בוא לשחות בים!”. וכך, אתם עומדים לבדכם על חוף הים, ותיבה עמוסה מטבעות זהב בידכם. מה עושים?
סיפור דמיוני זה ממחיש את המקרה של הממציא החד פעמי, שפתאום, בלי כוונה, עלה על רעיון אדיר שהוא ממש מטמון. כשהוא מספר על הרעיון לקרוביו הוא מקבל תגובות דומות לאלה של החברים מהים כגון “תפסיק לדמיין”. אך אותו אדם מרגיש ויודע בלי ספק שיש לו מטמון ביד.
המאפיין ממציא זה הוא שתיבת המטבעות שהוא מצא סגורה ומסוגרת, ובדרך כלל הוא אינו מודע לערכה האמיתי – אולי זו תיבה מלאה במטבעות מפלסטיק שאיזה ילד החביא יום קודם? או אולי, מכוח החוק, התיבה בכלל שייכת למדינה בה הוא מצא אותה?
הממציא יתמיד ויחקור עד שימצא את התשובות המקצועיות לכל אותן שאלות, ויחפש את הדרך להרוויח כסף מאותו רעיון. לרוב, הממציא החד פעמי בטוח שהוא יושב על אוצר של מטבעות זהב, שהמוצר שלו ישנה את פני העולם, ולכן הוא יהיה מוכן להשקיע בו כל מה שצריך.
עוד מאפיין של אותו ממציא הוא השמירה האובססיבית על סודיות, מה שמעיד על הקשר החזק שלו להמצאה ועל רצונו להצליח להוציא אותה לפועל בלי סיכונים.
בבוקר חורפי אחד הגיע למשרדי אדם כסוף שיער מלא ביטחון עצמי. הוא התיישב על הכיסא מולי ועיניו משוטטות לכל עבר. מבטו היה חודרני ובוחן. בשיחת טלפון מקדימה הסביר לי האיש כי תחת ידו פטנט עולמי אשר יביא מזור למחלה נוראה. המשפט הראשון שהוציא מפיו היה: “אתה יכול להראות לי את טופס הסודיות שלך?”. הגשתי לו טופס סודיות. הוא עיין בו ביסודיות ואמר לי: “אני עובד על המצאה זו קרוב לעשר שנים. רשמתי אותה כמעט בכל מדינה בעולם, והיא תביא מרפא לכל בעיות המחלה הזו והזו”. “טוב”, עניתי, “אז ודאי יש לך מה להראות לי”. “לא”, ענה האיש בנחרצות. “עוד לא סיימתי את ההגנות, וגם הפרזנטציות עוד לא מוכנות”. “נו טוב, אז מה כן יש לך?”. האיש התמלא חשיבות ושמחה והוציא מתיקו קלסר עב כרס מלא כתבות וראיונות שנערכו איתו בתקשורת העולמית. מתברר שכל עיסוקו עד היום היה הפטנט הנ”ל. ריחמתי עליו. הוא השקיע מאות אלפי דולרים על הגנות, אבל מוצר אין. שאלתי אותו אם יש לו איזה דגם להראות לי, או משהו שניתן להציע למשקיעים. “לא”, הוא ענה, “כל מה שיש לי זה פטנטים רשומים בכל העולם, להוציא כמה מדינות באסיה”.
המשכנו בשיחה, והצעתי שנבדוק את היתכנות המוצר ברמה הטכנית, וכך אולי אוכל לתרום לו קצת מן הידע שברשותי. התוצאה מאוד אכזבה אותו, משום שהמוצר שלו, כפי שהגיש אותו לרישום, אינו בר ביצוע וגם לא בר שיווק, ועל כן כל כספו ירד לטמיון.
מצפוני לא הניח לי. ישבתי עם האיש וניסיתי להראות לו שאם הוא יכוון את ההמצאה שלו לנישה של מוצרי בית, היא יכולה להצליח באופן מסחרי, וכך הוא יוכל להחזיר לעצמו את הכסף הרב שהשקיע. מיותר לציין כי כל אותם נדיבי לב אשר עזרו לו תמורת סכומי כסף אדירים לרשום את חלומו בכל מקום על פני הגלובוס כלל לא ירדו עמו לעומק ההמצאה והיתכנותה.
האמת היא שיש מקום להצדיק אותם. יש לי חבר טוב, עורך פטנטים, שאומר שיש לקוחות שהוא מזהה שההמצאה שלהם לא תניב פרי עסקי, אך להם חשוב, בכל מחיר, שהיא תירשם בכל העולם. אם כך, לתת שירות אנו חייבים. ולא נורא הדבר. המחלה הנוראה של רישום פטנטים מפרנסת אלפי בני אדם בכבוד וגם מגבה את חלומם של רבים אחרים.
ובכן, ברור כי הממציא שסיפרתי עליו מתאים במדויק לתיאורו של הממציא החד פעמי, אשר ככתוב לעיל, יעשה ועושה הכל כדי להגן על ההמצאה שלו, גם אם מומחים מתריעים בפניו שלא זו הדרך. את סופו של המעשה ניתן לנחש. הוא עזב את המשרד עם כל הניירות שנידבתי לו וכל המידע, הודה לי, ולא ראיתיו יותר.
סיפורים כאלה מתרחשים מפעם לפעם, וסופם דומה לזה של חברנו. כאשר הממציא כבר מושקע בחלומו עם כספים רבים, ודאי שהגאווה לא נותנת לו להאמין ולהבין שצריך להודות בטעויות ולשנות כיוון. פעמים רבות קרה שהגיעו למשרדי ממציאים חד פעמיים בתחילת דרכם, והצלחתי להוציא מהרעיון הראשוני שלהם מוצר לשיווק שהם לא חשבו עליו, וסופו של התהליך היה המצאה שמניבה פרנסה. וזוהי הרי כל המטרה.
כאשר מסתיים תהליך המימוש של המצאה חד פעמית, אנו מוצאים את עצמנו מול אדם או קבוצה אשר עומדים בראש מפעל או מנגנון עסקי יציב ורווחי. מפעלים רבים בעולם הם מקור ובסיס לעסקים מצליחים של ממציאים חד פעמיים, אשר בכוח ההתמדה והעקשנות הצליחו להפוך את ההמצאה לפרנסה. מה שמאפיין את סוג הממציאים הזה הוא הסדר וההתמדה שלהם לאורך כל הדרך, עד שהם מגיעים ליעדם. ממציא מסוג זה צריך להיות בעל אורך רוח וסבלנות. ההמצאה שלו תעבור הרבה מהפכים עד שתתממש למוצר שסביבו ניתן להקים חברה או עסק.
משהגיעו לכלל מימוש ההמצאה, לאחר עבודה של שנים, יאמרו: “תאמין לי, הכסף לא חשוב לי. אני נהנה שאנשים משתמשים בהמצאה שלי”. המשפט הזה מכיל בתוכו אינספור מערבולות רגשיות וצורך בחיבה מצד הזולת. אפשר להשוות את ההרגשה הזו לזו של אם לבן יחיד, שהילד המוכשר שלה עומד על במה ומקבל פרס והכרה במעשיו הטובים. אם תוכלו לדמיין ברוחכם את ההרגשה של אותה אמא, תבינו מה מרגיש ממציא חד פעמי שהוציא את המצאתו מהכוח אל הפועל וקיבל הכרה מצד לקוח. את המשרד שלו תמצאו מקושט תמיד במכתבי הכרה וכדומה.
האמינו לי, מגיע להם, לאותם ממציאים חד פעמיים שעשו את זה, כל הקרדיט.
אם אתה ממציא מהסוג שתואר כאן, המשך איתן בדרכך, כי זו באמת הברקה של פעם בחיים.
האדיש
ישנו סוג נוסף של ממציא חד פעמי, פחות נפוץ. אלו הם ממציאים אשר במקרה הלכו ברחוב, ולפתע “נפל עליהם רעיון”. הם שמחים מזה, אבל לא יוצאים מהכלים. הם לא יצעקו ברחוב מרוב שמחה כמו הממציא החד פעמי, רק ימשיכו הלאה בחייהם עד שייתקלו במקרה במודעה בעיתון שמדברת על המצאות. אם במקרה הם פנויים, הם יתקשרו לשמוע מה יש לאנשי המקצוע לומר ולחדש להם בעניין.
אני מוכרח לציין כי אותן המצאות מקריות הן לפעמים מדהימות ומקוריות, רק שהממציא לא מבין מה טמון באותו צירוף מקרים. אם נצליח להסביר לו את הפוטנציאל הטמון ברעיון, אותו מקרה יכול להפוך לעסק כלכלי ממש.
הממציא המקרי הוא לא אדם חשדן, הוא פשוט לא ממש מבין את ערך ההמצאה שלו ולכן בדרך כלל לא משתף אף אחד באותה מחשבה מקרית, “מה כבר יכול לצאת מזה?”. רק כשהוא מגיע, במקרה, לאיש מקצוע, הוא פותח את פיו ומיד מגלה הכל. אדם כזה לא מבקש חתימה על סודיות, הוא בכלל לא מבין בשביל מה צריך לרשום פטנט.
משפט אופייני לממציא המקרי הוא: “מה, מישהו יכול להתעניין בזה?” או “מה, זה באמת יכול להיות פטנט?”. הערך העצמי שלו לא גבוה במיוחד, ולכן הוא מוכן לוותר בקלות ולתת את ההמצאה שלו לכל מי שיחפוץ בה.
אם נבקש ממציא מסוג זה להשקיע בהמצאה שלו לבד, בדרך כלל ניענה בסירוב על הסף. אבל אם נציע לו שותפות בהשקעה, הוא בדרך כלל יסכים, ולו רק בשל הסקרנות.
ממציא מקרי גם אינו מרגיש בעלות על ההמצאה שלו, ולכן הוא מתחבר בקלות עם משקיעים ונותן לכל הסובבים אותו יד חופשית. הוא לא יעזוב את מקום עבודתו כדי להתמסר לחלוטין להמצאה שלו, אלא רק יעמוד מן הצד ומדי פעם יבדוק מה קורה.
אישית, לא פגשתי הרבה אנשים מסוג זה, ואלה שפגשתי תמיד היו נחמדים וקלילים. גם כאשר המצאתם תמומש לכדי מוצר, הם לא ייצאו מהכלים, רק ישמחו שמחה מתונה וימשיכו הלאה. פרסום והכרה חברתית לא מרשימים אותם. להפך, הם מעדיפים שמישהו אחר יחשוף את המוצר עבורם, ואם במקרה גם תצא מזה קצת פרנסה זה יכול לשמח אותם. אולי עם הכסף שירוויחו הם ייצאו לנופש במלון.
אם אתה ממציא מסוג זה, אנשים מאוד ייהנו לעבוד איתך. נסה להגיע עם ההמצאה שלך לאיש מקצוע, אולי במקרה יצליח לך.
הממציא הסדרתי
תארו לעצמכם שאתם הולכים ברחוב ולפתע אתם מוצאים שטר של עשרים שקלים. שמחים וטובי לב בוודאי תאספו ותכניסו אותו לכיס, שמחים מעצם המציאה. בעודכם ממשיכים באותו רחוב, אתם נתקלים בשטר נוסף, הפעם של מאה שקלים. אתם שוב מתכופפים להרים את השטר. כנראה שהיום הוא יום מוצלח עבורכם. אתם ממשיכים בדרככם ודורכים בלי כוונה על שקית ניילון, מתוכה מתפזרים עשרות שטרות של מאתיים שקלים. כמו כל אדם בר דעת, בוודאי תנסו לאסוף את כל השטרות ולהכניס אותם לכיסים הפנויים.
עמוסים בסכום כסף גדול כלשהו אתם ממשיכים והנה, רגלכם נתקלת בעצם קשיח – הפעם מדובר במזוודה, מלאה שטרות של כסף, וכולם מתפזרים להם ברוח, עפים לכל עבר. ערכו של השטר היחיד שבכיסים מתגמד עתה לעומת כל השטרות שעפים כעת לכל עבר לנגד עיניכם. המירוץ אחר השטרות המעופפים מעייף מאוד, אך כל אחד מרגיש חובה עצמית לאסוף את כולם, עד האחרון, אף על פי שאחרי זמן מה זה כבר קשה. אותו תרחיש קורה לכם גם ביום המחרת ובזה שאחריו, וכן הלאה. כאשר תשבו מול הפקיד בבנק, להפקיד את הכסף, האם מישהו מכם יזכור את השטר של עשרים השקלים הראשונים? מה בכלל יהיה ערכו עבורכם לעומת כל הכסף הגדול שמצאתם מאוחר יותר?
הממציא הסדרתי הוא אדם בעל מוח קודח. הוא הולך ברחוב והנה, מוצא פתרון לבעיה שזיהה. אחרי כמה פסיעות הוא רואה אשה שמתקשה להעלות עגלה במדרגות, ובאותו רגע ממש כבר המציא עוד פטנט שיפתור את הבעיה; אשתו מתקשה לסגור את הדלתות והנה, הוא כבר ממציא סוגר דלתות אוטומטי.
חייהם של אותם ממציאים הם אחד מהשניים – או בלתי נסבלים או מאושרים.
המאושר
הממציא הסדרתי המאושר הוא ממציא שגם מוציא את המצאותיו אל הפועל בצורה סדרתית. לרוב, הוא אדם שחי בקצב חיים משלו, בעולם בו הוא עצמאי לחלוטין. על פי רוב הוא אדם בודד, וקשה יהיה לו לעבוד עם שותפים, לתת להם דין וחשבון, או להסביר להם כיצד מבריקים במוחו כל אותם רעיונות. לרוב, החשיבה שלו יצירתית ברמה כזו שאנשים רגילים יצחקו לו, עד שלא יראו את ההמצאה עובדת.
הממציא הזה גם ניחן בתכונה נדירה של ראייה לטווח הרחוק, עד כדי ידיעה לפי חוש שההמצאה שלו תעבוד, עוד לפני שהוא נגע בכלי או בנייר.
אם תשבו פעם מול ממציא סדרתי, תוכלו לראות בעיניו את הניצוצות ניתזים כאשר מדברים עמו על ההמצאה שלו ועל הדרך ליישמה. ישנם ממציאים סדרתיים שמסוגלים, ללא שום גוזמה, לפתור כל בעיה בכל תחום שייתנו להם. האתגר המחשבתי יכול להחזיק אותם ימים שלמים בלי אוכל ובלי שינה, עד שימצאו את הפתרון.
אחת הבעיות הגדולות של אותם בעלי כישרון נדיר היא שהם לא מרוכזים, ובדרך כלל קופצים מדבר לדבר כמו דבורה שעוברת מפרח לפרח ללקט את הצוף.
אם אתה ממציא סדרתי, קח לך אמרגן שילקט אחריך את אותם שטרות שאתה כבר שכחת מהם.
מניסיוני אני יכול לכתוב כאן, כי ממציאים סדרתיים צריכים אמרגן או מנהל שינהלו את כל החוכמה הנשפכת מהם בלי בקרה ויתרגמו אותה לכסף. פרופיל האמרגן צריך להיות היפוכו המוחלט של הממציא. הוא צריך להיות מסודר, מאורגן ועקבי. חשוב מאוד לדעת כיצד לנהל ממציאים סדרתיים – לא לכבול אותם מדי וגם לא לשחרר אותם לגמרי. הבנה טובה בין ממציא לאמרגן שלו יכולה לפרנס את שניהם בכבוד.
עם השנים למדתי להכיר בהכרח שיהיה לי אמרגן צמוד שינהל אותי ויכוון את היכולות שלי. הכרה זו מצריכה בגרות נפשית וגם נכונות לוותר כדי לקבל. אני חושב שהיה נכון לומר שחלומו הוורוד ביותר של כל ממציא הוא שמישהו יידע לשאוב ממנו את הרעיונות שלו ולעשות מהם כסף .
רשום את כל המחשבות שלך במחברת. מי יודע, אולי יום אחד הן ימומשו לכדי הון גדול.
ממציאים סדרתיים נחלקים לשניים – ישנו הממציא הסדרתי הוותיק, שכבר עשה את זה כמה פעמים. הוא יודע בערך את השלבים שהמצאה צריכה לעבור. הוא אינו מפחד לחשוף את הרעיון שלו, כי כמו כל ממציא מקצועי, בידיו המפתח לפתרון הבעיה, אותו הוא שומר לשלב התשלום. ממש כפי שלא מקבלים מפתח לדירה עד שמשלמים, כך ממציאים מקצועיים לא מוסרים את סוד הפתרון עד שכל הניירות לא מסודרים וחתומים. ממציא כזה גם מוכן לחשוף מידע רב בלי שום פחד, משום שניסיון החיים שלו מראה לו שאי אפשר להעתיק ממנו את הפתרון.
אני תמיד שואל אותם, אם כבר עשיתם את זה כל כך הרבה פעמים, למה אתם באים אליי? והתשובה ברורה – את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק. זה בערך כמו לבקש מאדם מעשן להפסיק ברגע לעשן. ממציאים סדרתיים ממציאים מגיל הבגרות עד יום מותם.
לעומתם, הממציא הסדרתי הצעיר חסר הניסיון, שעוד לא הצליח להפוך את הידע שלו והיכולת המחשבתית למקצוע מכניס, הוא קצת יותר חשדן. הוא רוצה שיחתמו לו על טופס סודיות ומחפש כל הזמן שותפים ומשקיעים שיממנו את החזיונות שלו.
אחת התכונות המפחידות ביותר בקרב ממציאים מסוג זה היא הנטייה לנטוש את ההמצאה באמצע התהליך. בדרך כלל המהירות בה צצים לו רעיונות חדשים גדולה בהרבה מהיכולת ליישם אותם, והוא בשלו, ממשיך הלאה. ממציא כזה צריך לזכור שמי שהסכים לשלם לו עבור עבודתו, לרוב לא יהיה כל כך מהיר כמוהו. מובן גם שאי אפשר כל יום להשקיע ברעיון חדש. צריך קודם לראות את הרעיון הראשון קורם עור וגידים ואז להמשיך לרעיון הבא.
כשאתה בא לפגישה עם אנשים בתחום, אל תחשוף את כל הרעיונות שיש לך, משום שככל שיש יותר מבחר, קשה יותר להחליט ובסוף לא קונים כלום.
המתוסכל
קוראים יקרים, ברצוני להקדיש חלק זה בספרי לאותם אחים ל”צרה”, שבמשך שנים נמניתי עמם והרגשתי הרגשות שקשה לתאר במילים, ימים שקשה לעבור, עצבות פנימית שלא נותנת מנוחה, אבל בזכות העקשנות וההתמדה הצלחתי לצאת מאותו מצב רוח נורא, בו הכל נראה שחור, או במקרה הטוב, אפור.
ניחנת ביותר מדי כישרונות…
התופעה של כישרון יתר קיימת אצל לא מעט אנשים, שבשל היכולות המחשבתיות שלהם מרגישים ששום דבר לא יכול להוות עבורם אתגר אמיתי, ולכן הם מחליפים עבודה או מקצוע לעתים תכופות. בכל מקום בו הם נמצאים הם מגיעים לדרגים גבוהים, ואז בגלל סיבות לא מקצועיות נפלטים מהמערכת. קשה להם מאוד לחיות במסגרות מרובעות שהכללים שלהן לא נותנים אפשרות לחשיבה עצמאית. אותם בעלי עודף כישרון גם לא יכולים לסבול מרות או לקבל הנחיות ממישהו בדרגה שכלית נמוכה מהם.
בהתחלה, כשאתה צעיר, זה נורא נחמד להיות הכישרון הנוצץ בכל מקום, למרות מבטי הקנאה של חבריך. אך מה עושים כשמתבגרים וכללי המשחק משתנים? במעגל העבודה כישרון הוא יתרון רק אם יודעים להשתמש בו בצורה מבוקרת ומרוסנת. לרוב, אם אין לך מי שידריך אותך ויכוון את הכישרון שלך, אתה הולך לאיבוד בתוך עצמך. אתה יושב בפגישות משעממות, עם אנשים בדרג יותר גבוה ממך, ומרגיש שהם כלל לא ברמה שלך. או שהנה, אתה כבר קצת מתלהב ומקים מיזם מדהים, שכולו צועק את שמך עם כישרונותיך, ואז מגיע הבוס ולוקח לעצמו את כל הקרדיט. מהלכים מסוג זה הם ראשית האכזבה של בעל כישרון יתר, שבדרך כלל תגרום לו לאבד אמון בעולם הסובב אותו ולהסתגר בתוך עצמו. את אותם ממציאים מתוסכלים אפשר למצוא במקומות אפלים בבית או בסדנאות מלאכה, כשאור הכישרון כבר כבה. ולא מפני שאין להם יותר כישרון, אלא רק מפני שהם נתנו למערכת לרמוס אותם עד עפר. זכורה לי היטב ההרגשה הנוראה שאני והעולם לא יכולים לחיות ביחד.
לרוב, הממציא המתוסכל לא הולך עם רעיונותיו עד הסוף. אין לו הכוחות לעמוד מול כל אותם אנשי מקצוע שעליו לפגוש בדרך.
אם אתה ממציא מסוג זה, עליך להיכנס למהלך של הוצאה מהכוח אל הפועל כתרפיה למצב הרוח החולה, וכך, על ידי עשייה, תירפא ותחזור להאמין בעצמך.
לסיכומו של עניין
אתה יכול להשתייך לקבוצה זו או אחרת, או להיות ממציא מסוג אחר, אך יש תכונה אחת משותפת לכל הממציאים על פני הגלובוס, והיא תגובת השרשרת מהתייחסות הסביבה להמצאה.
תגובה נלהבת יכולה לעודד את הממציא לחשוב על המצאה נוספת, ותגובה הפוכה יכולה לגרום לו לסגור את מקור השפע שלו לעולמים.
אותן תגובות חיוביות מרגשות הן הכוח המניע את הממציאים להמשיך ליצור. לכן לפי השקפת עולמי, מטרתו של כל ממציא צריכה להיות בראש ובראשונה להפוך את הרעיון למוצר שיימכר לצרכן הסופי, כי אחרי המכירה הראשונה הממציא הוא אדם אחר לגמרי הן בנפשו והן בכיסו.
המאמר באדיבות:
יוסף שניידר מייסד “המרכז הישראלי לממציאים בשיטת שניידר”