11.10.08
לשונית הפתיחה בפחיות שתייה
פחית השימורים הומצאה בתחילת המאה ה-19 על רקע המלחמות הנפוליאניות - צבאות הענק שצעדו בכל רחבי אירופה, היו זקוקים לאמצעי שימור מזון זול, אמין וזמין (או כפי שנפוליאון הגדיר זאת - "הצבא צועד על קיבתו").
מספר ממציאים צרפתיים ואנגלים נרתמו לפיתרון הבעיה (בין השאר בניסיון לזכות בתחרות עם פרס כספי, עליה הכריזה ממשלת צרפת עוד ב-1795) וכך נולדה הפחית. המצאת הפחית הראשונה מיוחסת לממציא צרפתי בשם Nicolas Appert (שזכה ב-1809 בפרס על התחרות הנ"ל). הפטנט המתועד הראשון, התקבל ב-1810 באנגליה על שם הממציא Peter Durand.
נסיקתה של הפחית הייתה מטאורית ועד מהרה היא התפשטה לכל תחומי תעשיית המזון. גם תעשיית המשקאות השתמשה בפחיות, אולם בתחילת הדרך היו אלה פחיות זהות לקופסאות השימורים הרגילות - הן היו עשויות פח עבה, וכדי לפותחן היה צורך בפותחן שימורים (או בפטיש ואזמל, כפי שהיה נהוג עד המצאת הפותחן באמצע המאה ה-19.....).
בסוף המאה ה-19 השתרשה טכניקת הניקוב, כאמצעי המקובל לפתיחת פחיות שתייה - לפני השתייה המשתמש ניקב שני חורים בפחית - אחד רחב לצורך ריקון הפחית (מזיגה, או שתייה ישירה) וחור שני קטן יותר, לצורך הכנסת האויר (כדי למנוע מהריק בפחית להקשות על הוצאת המשקה).
באמצע המאה ה-20, היצרנים החלו להשתמש יותר ויותר בפחיות אלומניום דקות לאריזת משקאות. אולם גם אלה נפתחו באמצעות ניקוב (מי בעזרת פותחן, ומי בעזרת אזמל, סכין, או מברג לעת מצוא...). רק בשנות החמישים והשישים חלה התקדמות נוספת - ב-1951, ממציא קנדי בשם Mikola Kondakow הגיש בקשת פטנט המתארת פקק לבקבוק, הנפתח באמצעות משיכת לשונית, תחת הכותרת - "מסיר פקקים מקופל" - CA476789
בתחילת שנות השישים הגיש הממציא האמריקאי Ermal Cleon Fraze בקשה לפטנט המאפשר פתיחת פחית אלומניום בעזרת לשונית. הפטנט אושר ב-1967 תחת הכותרת "לשונית בצורת טבעת, לקריעת רצועה מתוך פחיות" - US3349949
כמובן שיצרני פחיות השתייה אימצו את הרעיון בחום, ועד מהרה מרבית הפחיות צוידו באמצעי פתיחה זה. אולם הלשונית הקטנה יצרה בעיה גדולה - רבים משותי הפחיות נהגו להשליך אותה מיד לאחר פתיחת הפחית (כל מי שזוכר את שנות ה-70 וה-80, בודאי זוכר את הכמות העצומה של לשוניות שהיו זרוקות בכל מקום....).
הישועה באה בדמות ממציא אמריקאי נוסף בשם Daniel F. Cudzik. בתחילת שנות השבעים, הנ"ל פיתח את הלשונית הבלתי נתלשת המוכרת לנו היום - הנשארת מחוברת לפחית גם לאחר הפתיחה. ב-1975 הוא הגיש בקשה לפטנט תחת הכותרת "דופן פתיחה קל" - US3967752 .
עד אמצע שנות השמונים שיטת פתיחה זו החליפה כמעט לגמרי את שיטת התלישה הישנה - מה שחסך כמות לא מבוטלת של פסולת.
קישורים נוספים -
שני פטנטים ש- Cudzik הסתמך עליהם -
Omar L. Brown - "פחית קלה לפתיחה, בעלת לשונית בלתי ניתנת להסרה"- US3446389 הוגש ב-1967 .
Ermal C. Fraze & Francis. M Silver - "פחית בעלת רצועת קריאה נשמרת" - US3744667 הוגש ב-1972 .
עוד על ההיסטוריה של הפחית באתר "מכון יצרני הפחיות" (CMI) האמריקאי
מספר ממציאים צרפתיים ואנגלים נרתמו לפיתרון הבעיה (בין השאר בניסיון לזכות בתחרות עם פרס כספי, עליה הכריזה ממשלת צרפת עוד ב-1795) וכך נולדה הפחית. המצאת הפחית הראשונה מיוחסת לממציא צרפתי בשם Nicolas Appert (שזכה ב-1809 בפרס על התחרות הנ"ל). הפטנט המתועד הראשון, התקבל ב-1810 באנגליה על שם הממציא Peter Durand.
נסיקתה של הפחית הייתה מטאורית ועד מהרה היא התפשטה לכל תחומי תעשיית המזון. גם תעשיית המשקאות השתמשה בפחיות, אולם בתחילת הדרך היו אלה פחיות זהות לקופסאות השימורים הרגילות - הן היו עשויות פח עבה, וכדי לפותחן היה צורך בפותחן שימורים (או בפטיש ואזמל, כפי שהיה נהוג עד המצאת הפותחן באמצע המאה ה-19.....).
בסוף המאה ה-19 השתרשה טכניקת הניקוב, כאמצעי המקובל לפתיחת פחיות שתייה - לפני השתייה המשתמש ניקב שני חורים בפחית - אחד רחב לצורך ריקון הפחית (מזיגה, או שתייה ישירה) וחור שני קטן יותר, לצורך הכנסת האויר (כדי למנוע מהריק בפחית להקשות על הוצאת המשקה).
באמצע המאה ה-20, היצרנים החלו להשתמש יותר ויותר בפחיות אלומניום דקות לאריזת משקאות. אולם גם אלה נפתחו באמצעות ניקוב (מי בעזרת פותחן, ומי בעזרת אזמל, סכין, או מברג לעת מצוא...). רק בשנות החמישים והשישים חלה התקדמות נוספת - ב-1951, ממציא קנדי בשם Mikola Kondakow הגיש בקשת פטנט המתארת פקק לבקבוק, הנפתח באמצעות משיכת לשונית, תחת הכותרת - "מסיר פקקים מקופל" - CA476789
בתחילת שנות השישים הגיש הממציא האמריקאי Ermal Cleon Fraze בקשה לפטנט המאפשר פתיחת פחית אלומניום בעזרת לשונית. הפטנט אושר ב-1967 תחת הכותרת "לשונית בצורת טבעת, לקריעת רצועה מתוך פחיות" - US3349949
כמובן שיצרני פחיות השתייה אימצו את הרעיון בחום, ועד מהרה מרבית הפחיות צוידו באמצעי פתיחה זה. אולם הלשונית הקטנה יצרה בעיה גדולה - רבים משותי הפחיות נהגו להשליך אותה מיד לאחר פתיחת הפחית (כל מי שזוכר את שנות ה-70 וה-80, בודאי זוכר את הכמות העצומה של לשוניות שהיו זרוקות בכל מקום....).
הישועה באה בדמות ממציא אמריקאי נוסף בשם Daniel F. Cudzik. בתחילת שנות השבעים, הנ"ל פיתח את הלשונית הבלתי נתלשת המוכרת לנו היום - הנשארת מחוברת לפחית גם לאחר הפתיחה. ב-1975 הוא הגיש בקשה לפטנט תחת הכותרת "דופן פתיחה קל" - US3967752 .
עד אמצע שנות השמונים שיטת פתיחה זו החליפה כמעט לגמרי את שיטת התלישה הישנה - מה שחסך כמות לא מבוטלת של פסולת.
קישורים נוספים -
שני פטנטים ש- Cudzik הסתמך עליהם -
Omar L. Brown - "פחית קלה לפתיחה, בעלת לשונית בלתי ניתנת להסרה"- US3446389 הוגש ב-1967 .
Ermal C. Fraze & Francis. M Silver - "פחית בעלת רצועת קריאה נשמרת" - US3744667 הוגש ב-1972 .
עוד על ההיסטוריה של הפחית באתר "מכון יצרני הפחיות" (CMI) האמריקאי
הצטרף כמנוי ל- רשומות [Atom]